פסק-דין בתיק ת"א 822-08

בפני תביעה כספית בה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים להשיב להם סך של 74,828 ש"ח (37,414 ש"ח לתובעים 1 ו-2 וסכום זהה לתובע 3) אשר נגבה מהם שלא כדין, לטענתם, במסגרת התקשרות בינם לבין הנתבעים לבניית ביתם בשכונת ההרחבה שבקבוץ איילון בגליל המערבי.

התביעה הכספית הוגשה לאחר שהתובעים קבלו ממינהל מקרקעי ישראל, בעקבות הגשת התביעה במקורה כנגדו, מסמכים שונים (אשר חלקם יפורט להלן) ואשר עליהם מתבססת התביעה כנגד הנתבעים.

רקע כללי והשתלשלות ההליך

1. התובעים 1 ו-2 שהינם בני זוג (להלן: "התובעים") , ערכו ביום 25.11.2003 הסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לפיו התובעים מקבלים מהנתבעת שירותי בניה לבנית בית מדגם "פסטל-B"  במגרש מס' 211 בשכונת ההרחבה שעתידה היתה להבנות באותה עת בקיבוץ איילון שבגליל המערבי (להלן: "השכונה").

2. התובע מס' 3 חתם על הסכם דומה, ביום 10.12.2003, ואשר על פיו הנתבעת התחייבה לתת לו שירותי בניה לבניית בית מדגם "פרסקו-B" על מגרש 210 באותה שכונה.

3. ההסכמים בהם מדובר, נערכו במסגרת התקשרות שבין הנתבעת 2 (להלן: "הקיבוץ") לבין הנתבעת, לפיה הנתבעת תיתן שירותי בניה לאותם מתיישבים אשר הקיבוץ יפנה למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") שהינו הבעלים של המקרקעין עליהם עתידה להיות מוקמת השכונה, וזאת בהתאם להוראה מס' 51 כ"א של האגף החקלאי במינהל (נספח א' לתצהיר מטעם הנתבעת) (להלן: "הוראה 51"), המסדירה את צורת ההתקשרות להחכרת מגרשים בישובים חקלאיים וקהילתיים בדרך של בניה מרוכזת.

4. הקמת השכונה בה מדובר, נעשתה על סמך אישור לבניה מרוכזת מיום 25.8.2002 (להלן: "אישור המינהל") שנתן המינהל על בסיס בקשת הקיבוץ והנתבעת ואשר בו מפורטים דגמי הבתים העתידיים להיבנות, גודלם והמחיר שמתעתדת הנתבעת לגבות עבור הבניה, כאשר מצוין בבקשה, (כחלק מובנה של הטופס שהינו חלק מהוראה 51)  כי " המחיר הינו עבור הבניה בלבד".

    משפט זה הכלול בטופס הבקשה לאישור בניה מרוכזת, עולה בקנה אחד עם סעיף 5(א) להוראה 51 אשר בו נקבע, כאחד מהתנאים לאישור הבקשה כי: " לבקשה יצורפו תצהירים מטעם האגודה ומטעם חברת הבניה, אשר לפיהם כל הסכומים שישולמו ע"י המתיישב לחברת הבניה יהיו לצורכי בניית הבית בלבד וכי חברת הבניה לא תעביר, בין במישרין ובין בעקיפין, בין לאגודה ובין לכל גורם אחר, בין מטעם האגודה ובין מטעם גורם אחר, סכום כלשהו למטרה שאינה בניית הבית".

5. לטענת התובעים, בעת שניגשו להתעניין ברכישת הבתים, הוצג בפניהם על ידי נציג המכירות של הנתבעת מחירון הדגמים המוצעים לבניה בעבור כל דגם, על פי הגדלים המשתנים, כאשר ביחס לדגם פסטל-B בגודל 138 מ"ר אותו ביקשו לרכוש התובעים, צוין כי מחיר הדגם הינו 784,900 ש"ח סכום הכולל: סך של 654,900 ש"ח עבור שירותי הבניה, סך של 40,000 ש"ח לטובת הקיבוץ עבור פיתוח עודף, וסך של 90,000 ש"ח לטובת משרד השיכון עבור הוצאות פיתוח.

בפגישה הבאה שהתקיימה בין התובעים לבין נציגת הנתבעת ומשהודיעו התובעים כי הם מעוניינים לבנות את ביתם במגרש 211, הודיעה נציגת הנתבעת לתובעים כי עליהם להוסיף סך של 7,000$ (בערכם אז 31,500 ש"ח)  (להלן: "תוספת המחיר") כאשר לטענתם הוסבר להם על ידי אותה נציגה כי תוספת המחיר נדרשת בשל שלוש סיבות:

א. בשל היות שטח המגרש גדול ב- 100 מ"ר משטח המגרש שהוקצה לכל רוכש.

ב. בשל היות המגרש ממוקם בשורה הראשונה וללא מבנים בחזית הבית.

ג. בשל הנוף הנשקף מהמגרש.

6. התובע מתאר בתצהירו השתלשלות ארועים דומה אם כי במקרה שלו, מדובר כאמור בדגם אחר ובסכום אחר כאשר הסכום המקורי שצוין עבור הדגם היה 666,700 ש"ח ואילו לאחר תוספת המחיר, הוא נדרש לשלם את הסך של 698,000 ש"ח (כאשר סכום זה כולל סכומים זהים כפי שפורט לעיל בעבור הוצאות הפיתוח).

7. לטענת כל התובעים משנשאלה נציגת הנתבעת עבור מה נדרשת לתוספת, ניתנה התשובה שפורטה לעיל, כאשר הובהר להם על ידי נציגת הנתבעת, כי ללא תוספת המחיר לא יוכלו לבנות את ביתם על המגרש המבוקש על ידם אלא יאלצו להסתפק במגרש אחר.

8. לטענת התובעים בדיעבד ולאחר חתימתם על ההסכם עם הנתבעת, התברר להם כי הנתבעת אינה רשאית לגבות תוספת כלשהי מעבר לעלות הבניה, וזאת על פי הוראה  51 הנ"ל.

התובעים טוענים כי בהתנהלות הנתבעת ובכך שהציגה בפניהם מצג לפיו היא רשאית לגבות את הסכומים הנ"ל, יש משום תרמית ו/או מצג שווא ו/או הפרת חובת תום לב מצידה, ולפיכך יש להורות לנתבעת להשיב להם את תוספת המחיר ששולמה על ידם, בסך של 31,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה וממועד הגשתה ואילך.

9. לאור בקשות למחיקה על הסף ועיכוב הליכים שהגיש הקיבוץ ולאור הצהרת הנתבעת כי היא זו שגבתה את הכספים בהם מדובר ולא הקיבוץ, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, על בסיס הצעת בית המשפט, לפיו ההליכים כנגד הקיבוץ יעוכבו עד להכרעה בתביעה כנגד הנתבעת, ובהתאם לתוצאות ההליך כנגד הנתבעת, וככל שהתובעים יבקשו להמשיך בניהול ההליך כנגד הקיבוץ, ההליך כנגדו ינוהל בבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות וזאת לאור קיומו של סעיף בוררות בהסכם שבין התובעים לקיבוץ (הסכם שהינו נפרד מההסכם בינם לבין הנתבעת).

10. לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית וההסכמה כאמור ביחס לתביעה כנגד הקיבוץ, הסכימו הצדדים כי ההכרעה תנתן על סמך סיכומי טענות בכתב ללא חקירת המצהירים.